גזר דין בתיק ת"פ 51205-07-12

הנאשם  מס' 2 יליד 1992  אשר מקום מגוריו סמוע הורשע על פי הודאתו בפתח משפטו בעבירה של כניסה לישראל לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. 

על פי כתב האישום הנאשם נכנס לישראל שלא כדין בימים, 15/2/12 , 30/5/12, 23/7/12 למדינת ישראל. 

הנאשם מס' 3 יליד 1981 אשר מקום מגוריו סמוע  הורשע על פי הודאתו בפתח משפטו בעבירה של כניסה לישראל לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. 

על פי כתב האישום הנאשם נכנס לישראל שלא כדין בימים 19/8/10 , 22/4/12 וכן ביום  23/7/12 למדינת ישראל. 

הנאשמים לא ביצעו עבירות נלוות.

המדינה הגישה רישום פלילי לגבי הנאשם מס' 3 בגין עונש שנגזר עליו בחודש נובמבר 2002 בגין אותה עבירה. העבירה התיישנה.  כמו כן המדינה נתנה לנאשם מס' 3 היתר כניסה לישראל על מנת שיוכל להגיע לבית החולים אגוסטה ויקטוריה, וזאת ביום 7/1/11 מחמת מחלת ריאות כרונית . הנאשם הגיש גם אישור רפואי.

המדינה עותרת להטיל על הנאשמים שלכל אחד מהם מספר כניסות עונש מרתיע בהתבסס על  פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת כפסק דין יחיד כמנחה למתחם הענישה המתאים לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין. בגין עבירה זו קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה הראוי לפי תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977  הוא מאסר בפועל של בין חודש לששה חודשים מאסר מותנה והתחייבות כספית ( סעיף 9 לפסק הדין בע"פ 41708-07-12 , מיום 24/7/12) . באת כוח המדינה הפנתה לעונש שהטיל לאחרונה כב' שופט חיים נחמיאס, שופט בכיר בבית המשפט השלום באשקלון בגין שלוש כניסות ללא עבר פלילי כמו הנאשם מס' 2 בסך של 135 ימים (ת.פ. 54414-06-12). באת כוח המדינה גם סברה כי במקום שיש ריבוי כניסות יש למנות את העונש במתחם המתאים לכל כניסה במצטבר. 

עיקר הטיעון של באת  כוח המדינה בהתבסס גם על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא הטיעון הביטחוני, והנטל הכלכלי המוטל על מדינת ישראל והחברה הישראלית.

בא כוח הנאשם מס' 2 טען  כי ההלכה נקבעה בהלכת פראגין ( רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל ) ובית המשפט המחוזי אינו יכול לשנות את ההלכה האמורה. בית המשפט המחוזי בנצרת מתייחס להלכת פראגין וקובע כי פסק הדין ניתן לפני תיקון מס' 113 לחוק העונשין ואינו מתייחס למתחם הענישה (סעיף 10 לפסק הדין בע"פ 41708-07-12). פסיקתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מנחה את בית המשפט השלום גם בפרשנות זו.

עוד הוסיף עו"ד אבו מדיעם, בא כוח הנאשם מס' 2 , כי פרשנות המדינה לתיקון מס' 113 הוא שגוי והתיקון אל כיוון להחמרת הענישה אלא ליצור אחידות בענישה . המטרה של התיקון הוגדרה בסעיף 40א לחוק העונשין לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם , כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה.  בעת קביעת מתחם העונש הראוי על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, , מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי האמור בסעיף 40ט ( סעיף 40ג לחוק העונשין). הוראות סעיף 40ט מתייחסות בנסיבות של ביצוע העבירה המסוימת כאשר הוראות אלה גם מתייחסות לנאשם בפני בית המשפט כשיש בהם כדי להחמיר ממתחם הענישה או להקל (סעיף 40ט(ב) לחוק העונשין). בסעיף 40יא נקבעו נסיבות פרטניות ובסעיף 40יב נקבע כי הרשימה אינה סגורה בקביעת המתחם המתאים לעונש.

לכן מטרת התיקון אינה חד מימדתית כפי שניתן לסבור מטיעונה של באת כוח המדינה. יחד עם זאת בית המשפט המחוזי בנצרת התייחס למתחם הענישה והנאשם בפניו ולכן אין לומר שקביעתו היא מהטעמים הביטחוניים בלבד (סעיף 9 לפסק הדין ).

יחד עם זאת אינני מקבלת את העמדה כי מתחם העונש הוא מאסר של בין חודש לששה חודשים על כל כניסה כפי שעולה לכאורה מטיעון המדינה. המחוקק קבע את הענישה במספר עבירות שהם אירועים נפרדים והורה כי בית המשפט יקבע את מתחם העונש ההולם לכל אירוע בנפרד "ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים." (סעיף 40יג (ב) לחוק העונשין).

בא כוח הנאשם מס' 3 עתר להתחשב בחודש הרמאדאן ולהסתמך על תקופת המעצר. בא כוח הנאשם מס' 2 גם הגיש אסופת פסיקה לפיה הוטלו עונשים של 10 ימי מאסר על מספר כניסות. 

יש לדחות את הטיעון הביטחוני כחל על כל מי שנכנס לישראל כדי לכלכל את משפחתו. כן נטען כי אנו בחודש הרמאדאן והכניסה לישראל לעבוד באה על רקע הצורך לאפשר למשפחה לחגוג את החג על פי הנהוג. לנאשם משפחה ברוכת ילדים והוא נתפס במקום עבודה. כמו כן הוסיף בא כוח הנאשם כי להבדיל מהעובד, הנאשם, המעביד לא הועמד לדין. לבסוף התבקש בית המשפט לשקול, אם יוטל עונש של מאסר בפועל, לחפוף אותו לתנאי.

הטיעון של בא כוח הנאשם מס' 3, עו"ד אמון הייתה ברוח דומה והוא הוסיף כי הנאשם מס' 3 מכלכל משפחה ולו 4 ילדים . הוא הפנה לכך שהשיקול הביטחוני אינו נכון למרשו שנכנס לישראל מטעמים רפואיים על פי אישור עם כי הפעם הוא נכנס לעבוד כדי שיוכל לכלכל את משפחתו ברמאדאן.  הוא עתר להסתפק בימי מעצרו.

הסיבות הכלכליות, מצוקה כלכלית קובעים את הענישה בתוך מתחם הענישה הראוי (סעיף 40ט(ב) לחוק העונשין).

יחד עם זאת בהעדר נתונים על הנאשם שעמד בפני בית המשפט המחוזי לא ניתן לבחון האם בין יתר השיקולים לקביעת המתחם הראוי נכללו גם שיקולים של פגיעת המצוקה הכלכלית בילדי הנאשם מס' 3. החשיבות לכך היא כי מדינת ישראל חתומה על אמנה שבה היא לקחה על עצמה להגן על קטינים. הנאשמים לא הגיעו ממדינה זרה שאז ניתן לומר שאין מדינת ישראל מחויבת לילדים באותה מדינה.

הנאשם מס' 2 צעיר ולא ברור מצבו המשפחתי. גם אין לו הטיעון של מחלת ריאות .

על פי הנחיית בית המשפט המחוזי, העונש הראוי על כל כניסה לישראל הוא בין חודש לחצי שנה. כל נאשם נכנס לישראל ולא ביצע עבירות נלווית.